החתול הטכני

אופס, עצור סיסמה.

לא זה לא זיכרון עמום מימי המילואים שלי שעברו כבר מזמן (נו, מה לעשות, 40+ זה כבר זקן, ובכל מה שקשור למילואים זה ממש לא נורא מבחינתי). בעצם, בכל תקופת המילואים שלי לא ממש הייתי צריך, תודה לאל, להשתמש בשילוב המילים הזה. לא הייתי קרבי גדול, אני חייב להודות, למרות שהשטח ממש לא זר בשבילי - בסדיר ובקבע הייתי ביק”ל ואני גאה על השתייכותי ליחידה הזו ועל כל רגע שביליתי בה. אבל, גלשתי לזיכרונות, ולא בשביל זה אני כאן, לפחות לא הפעם.

אני מדבר על זה, על התמונה הזו מצד ימין שהיא במקרה תמונת הכניסה לעריכת הבלוג שלי , בעוונותי כי רבים, בישרא-בלוג. בקושי עבר חצי יום מאז שנרשמתי לאתר ההוא ופשוט שכחתי את שם המשתמש שלי. אפס. נייט כלום. מחוק לגמרי. כן, באמת ככה, לא ממש הצלחתי להיזכר. בסופו של דבר כמובן שתמיד אפשר לבקש מהמערכת לשלוח לך דואר אלקטרוני עם השם והסיסמה, אבל מה עושים באתרים שדורשים ממך את שם המשתמש כדי לשלוח את הסיסמה? מה קורה אם אתה לא בדיוק זוכר באיזה כתובת דואר אלקטרוני השתמשת כדי לפתוח את הבלוג המסוים או כדי להירשם לאתר זה ואחר? לי, לדוגמה, יש כיום כבר לא מעט כתובות מייל. למה? כי כשנרשמתי ל-Meme של Yahoo גם נוצרה לי תיבת דואר שם. היא לא ממש בשימוש, אבל היא קיימת. יש לי כתובת דואר אלקטרוני שמשמשת רק עבור מקום עבודה אחד ומסוים שאני מרבה לעבוד עימו (טוב, למעשה זה בשרת שלהם), ויש לי כתובת דואר לעסקים האחרים שלי, וכעת גם התחלתי להשתמש ב-Windows Live כדי לארגן לשם דברים שקשורים רק לבלוגים שלי ולרשתות חברתיות. יש לי גם בוואלה מאי פעם, והיא לא ממש שמישה להוציא איזה אתר או שניים שדווקא לפעמים חשובים לי.

טוב, שוב נסחפתי קצת, אבל מותר לי, הרי זה הבלוג שלי. הנקודה היא פשוטה: הפרקטיקה הנכונה היא אכן לבחור בכל אתר שם משתמש אחר וסיסמה אחרת כדי שאם, חס וחלילה חלילה וחס, מישהו כן יצליח לחדור למחשב שלכם, או למחשב ששומר את הסיסמה והיוזר שלכם לאתר מסוים, הוא יצטרך לעבוד קצת קשה כדי לגלות כיצד להיכנס לאתרים השונים והמשונים האחרים בהם אתם מבקרים. אבל פרקטיקה לחוד ומעשה לחוד. אני מוכן להתערב שבדיוק כמוני, ברוב האתרים להם אתם רשומים אתם השתמשתם באותו שם משתמש ובאותה סיסמה. לאחרונה אני התחלתי קצת לשנות. למזלי אני מסוגל לזכור כמה סיסמאות בעל פה ואפילו לא צריך לרשום בשום מקום, והסיסמה העיקרית שלי כבר עברה מוטציה לאחר שהשתמשתי בה לא פחות מימי תחילת האינטרנט שלי (ד”א, גם שם המשתמש המסורתי שלי TheCatMan הולך איתי מימי הראשונים ועכשיו עבור מטרפוזות שונות ומשונות, כמו למשל שם הבלוג הזה).

אבל לכל זיכרון יש גבול, לאדם ולמחשב, וכך ישבתי לי עד לפני כמה דקות ולא ידעתי מה לעשות… זהו זה ולא אחרת? והלכתי לאיבוד? אז מה באמת הפרקטיקה הטובה: “הנכונה” או “הנוחה”? ולמה לעזאזל בדיוק שאתה רוצה שהאתר כן ישמור את הסיסמה ואת שם המשתמש שלך, זה לא עובד? מה אתם מעדיפים?

 אחת הטענות הכבדות שנשמעות לא אחת כנגד משתמשי מחשבים באשר הם, ולאו דווקא בארצנו המיובשת עד מאוד ש”חוגגת” את יום הכיפורים שלה, היא העובדה שעם כל רמת המודעות שלהם, רובם הגדול עד מאוד פשוט לא מעדכן את התוכניות המותקנות במחשב.

עד כמה זה חשוב? מאוד חשוב אפילו. רק תחשבו עד כמה טוחנים לנו במוח על אבטחה ברשת האינטרנט ועד כמה מספרים לנו מה יכול לקרות אם רושעה כזו או אחרת תחדור למחשב שלנו, מתוכו נתונים חשובים לנו ותספק לאיזה מניאק, או חבורה של מניאקים שנמצאים היכן שהוא ברחבי הגלובוס, הצצה אל דברים שאנחנו אוהבים ורוצים להסתיר. אני זוכר בזמנו כתבה שפורסמה במגזין האנגלי PC Pro (ותורגמה לעברית עבור המגזין PC Plus ז”ל) שהראתה עד כמה אפשר בקלות מנתונים חלקיים שהתגלו במחשב להגיע אל בן אדם אמיתי ולהדהים איתו עם דברים ברמה האישית ביותר.

אחד האמצעים הטובים ביותר בכדי לנסות למנוע זאת היא לעשות דבר פשוט: לעדכן את התוכנות שמותקנות במחשב. החברות השונות, ברובן, מודעות לכך שאפשר לנצל תוכנות לא מעודכנות ופופולאריות ולהשתמש בהן לרעה – עד כדי יצירת מחשבי זומבי שמשמשים כתחנות להעברת רושעות ונוזקות בעצמם - ולכן מספקות עדכונים תכופים, מעבר לכך שכמובן מעדכנים את התוכנה פר-סע, כלומר מוסיפים ומעדכנים תכונות ומתקנים שגיאות ובאגים.

מכיוון שכך אני משתדל כמה שיותר לעדכן את התוכניות בהן אני משתמש במחשב שלי ובעיקר בגלל שאני משתדל להשתמש בתוכניות חופשיות שבדרך כלל זוכות לעדכונים תכופים למדי, בגלל התשוקה והחשק של הגברים והנשים שעומדים מאחוריהן. לאחרונה גיליתי את TechTracker שמגיע, באופן מפתיע למדי, דווקא מ-Cnet שאחראית לאחד מאתרי ההורדות הטובים ביותר, והמעודכנים ביותר, להורדת תוכניות חופשיות וגם כאלה שלא. בעצם, לאור החלק האחרון של המשפט הקודם, אולי זה בעצם לא כל כך מפתיע.

הכלי שוחרר ממש עכשיו בגרסה הסופית שלו (עד לעדכון, כמובן) והוא עושה משהו פשוט מאוד שאמור לחסוך עבודה למעדכנים חרוצים. הוא סורק את המחשב, מגלה את התוכניות המותקנות בו ובודק מול מאגר התוכניות שלו האם יש גרסה מעודכנת יותר. התוצאות מוצגות בדף פרטי ומיוחד באתר של Cnet. דף זה של TechTracker מציג, כמו שאתם רואים בתמונה, את רשימת התוכנות המותקנות במחשב ואם יש צורך בעדכון (לא כל התוכניות דורשות עדכון בכל מצב… אתם יודעים). ההחלטה האם לעדכן בפועל היא של המשתמש – אני למשל לא מתכוון לעדכן שוב פעם בכסף מלא את בבילון, ושהם יקפצו. יש גם אפשרות להשתמש בהגדרות מתקדמות בהן ניתן לבחור, לדוגמה, קבלת הודעה לתיבת הדואר האלקטרוני במקרה של עדכון תוכנית. TechTracker פועל כיישומון קטן ברקע ובודק את המחשב מדי פעם, ובלחיצת כפתור אפשר להגיע לדף היישומים הפרטי שלכם.

הרישום קליל מאוד וחינמי, והוא עוד יותר קל אם אתם רשומים לפייסבוק, ואני באופן כללי ממליץ על השירות שדרך אגב יש לו אפקט צדדי נחמד: גיליתי כמה תוכניות במחשב שלי ששכחתי מקיומן ואין לי כל צורך בהן. המחיקה הגיעה מהר.

נ.ב. קטן: אם כבר הזכרנו את נושא התוכניות החינמיות, ואני אוהד גדול של שימוש בכמה שיותר תוכניות כאלה (ולא ממש אוהב את אלו שחייבים תוכניות מסחריות כבדות שעולות כסף… בלי כוונה כמובן לשלם), את התמונות לרשומות שלי אני לוכד בעזרת תוכנית קטנה אך מפתיעה בכמות המאפיינים שהיא מציעה בשם PicPick, כמו למשל עורך פשוט ונחמד. ניתן להוריד אותה מכאן, והיא מאוד מומלצת.

איך גולשים באינטרנט בעזרת מחשב נייד. אם אינכם יודעים, תשתדלו שלא להאמין דווקא לפרסומת החדשה של החברה הזו שמספקת טלוויזיה בכבלים (בכבלים, לא בלוויין).

כמו שחברות הטלפוניה רוצות לספק לכם היום הרבה מאוד טלוויזיה למכשירים המאוד חכמים ומאוד יקרים שבטח יש לרובכם בכיס (אני עדיין תקוע בדור 2.5, תודה לאל), ככה הטלוויזיה לא רוצה שתאבדו אותה בדרך לחופשה, לפחות לא זאת של הוט (נו, באמת, כמה חברות כבלים כבר יש לנו, מה אנחנו אמריקה?) שהבינה, או בעצם החליטה, שכמו החברות שמספקות את החומר לערוץ השני היא צריכה לעשות לעצמה אתר אינטרנט שיספק הרבה תכנים למכורים, ועדיף עם כמה שיותר קטעים שאפשר לראות על המסך הקטן - אולי בעצם המסך הקטן מאוד אם לקחת בחשבון שפעם כשאמרו המסך הגדול התכוונו לא לפלזמה בגודל 60 אינץ’ אלא פשוט לקולנוע (מישהו עוד הולך לקולנוע?)

אבל מה היא? אם שמתם לב לפרסומת , כי אם לא אז זה לא ממש רלבנטי עבורכם, באחד מהקטעים יושבת לה בחורה צעירה מול מסך מחשב נייד כדי לגלוש באתר הבית המדהים, הנפלא, המטמטם ה… ונשוב מהפרסומות…  של הוט ועושה זאת על ידי סיבוב האצבע שוב ושוב ושוב ושוב על משטח השליטה האומלל שלא ידע שככה גולשים היום באינטרנט. בדיוק, זה לא משטח שתומך במולטי מגע, זה משטח שתומך בא-מ-א של כל המולטי מגע, ואם היה מילה יותר טובה ממולטי הייתי משתמש בה.

לא מצאתי באינטרנט את הפרסומת הנדונה כדי לספק קישור. אפילו שהדלקתי את המחשב הנייד וסובבתי את האצבע שוב ושוב על המשטח זה לא עזר, אבל אז נזכרתי שבמהלך לילותי חסרי השינה לעיתים מול הבייסבול והפוטבול ב-ESPN כבר ראיתי משהו דומה, ואת זה כבר מצאתי. שימו לב לאצבע של חובב הרוגבי שעושה גם היא מעשים מגונים במשטח השליטה של המק שלו (זה מק נכון?)

מה יהיה עם הפדיחות הללו? לפני שמישהו יקפוץ ויגיד שמה שמוצג בתמונה הצמודה מייצג פרקטיקה טובה  ונהדרת - קודם כל לחסום את הכל ואז לתת ללקוח לבחור לבד את הדברים ואת הכתובות שהוא רוצה שיעברו את מחסום הבירוקרטיה האינטרנטי (שהוקם בחסות כותבי הוירוסים ושאר הרושעות בהשתתפות פעילה של חברות האנטי וירוס והאנטי הזה והאחר בכל רחבי העולם) - אז שיבדוק רגע אחד את מה שמתרחש בפועל. בפועל רוב ההודעות מקבלות אישור מלא, גם כאלה שהם לא ממש צחות וטהורות מכל מה שיכול להזיק (סקירה של השותף הפיננסי… סתם דוגמה לא מחייבת, ומעין בדיחה פרטית ומעצבנת). אמנם מה שלא מקבל אישור מלא נזרק למעין ספריית זבל ומשם יכול הלקוח להחליט האם הוא בפועל מוחק, מאשר וכדומה, אבל בסופו של דבר כשבודקים את תיבת הדואר הנכנס ‘הנקייה והמותרת’ מתברר שלא מעט הודעות הצליחו לחמוק מהגליוטינה המאוד ברורה בחוקיה ולהגיע לארץ המנוחה והנחלה, לפחות עד שהמשתמש לוחץ בעזיזות על כפתור ה-X או כל דבר אחר שגורם להעלמתן הסופית באמת.

אבל נניח שאתם כן מאמינים בפרקטיקה של עצור סיסמה או שאתה במכלאה, גם במקרה כזה אני חושב שצריכים להיות גבולות. חיים אנחנו כיום בעולם של שיתוף חומרים מחבר לחבר באמצעות רשת חברתית כזו או אחרת או על ידי שימוש בתוכנות שמאפשרות כתיבת תכנים משותפת - נכון Google Docs זו דוגמה מצוינת, תודה למי שהזכיר לי בדיוק הרגע בנושא אחר, אבל גם ל-Docs נגיע בקרוב. חברות כמו Google ומיקרוסופט הלכו צעד אחד רחוק הרבה יותר מכולם ויצרו מארג שלם של אתרים שהם למעשה שירותים ברמה כזו או אחרת. אני חושב שהשילוב בין האתרים/שירותים הללו חייב להיות נקי לחלוטין, והלקוח בכלל לא צריך לשים לב שהוא מעביר מידע בין אתרים של אותה חברה, כי הרי בכך נמדד שיתוף פעולה ומידע מלא לדעתי.

אני לא חושב, ואני עקשן כך שלא תצליחו לשכנע אותי אחרת (טוב, ברוב המקרים דווקא אפשר אם מוכיחים לי, אבל לא במקרה הזה), שהודעה מאתר MSN Game צריכה לעורר סימני שאלה, אזהרה והתראה בתוך Windows Live Hotmail בעיקר, שימו לב לכתובת, שהיא מגיעה מהכתובת alerts@live.com.

זה לא אומר שהלקוח צריך להפסיק להיות זהיר. אני יודע, ולא צריך לדלג עם האצבע מושטת מעלה, יכולים להיות מקרים של ‘חטיפת כתובות’ לצורך שימוש כשרת זומבי לשליחת הודעות דואר, אבל יש לי הרגשה שתחנה של מיקרוסופט אמורה להיות בטוחה כמעט לחלוטין מפני מקרים כאלה (ואם לא, תסגרו את הענן מייד, זה פשוט לא יילך!) לכן גם במקרה של החמרה בכללים, אתר של מיקרוסופט לא צריך לעורר סימני אזהרה וצלצולים במייל של מיקרוסופט עצמה.

אלא אם תשכנעו אותי אחרת…

לפני שאני אשכח מה אני באמת אוהב לעשות בחיים, להלן מקבץ של ביקורות חומרה ותוכנה שעשיתי בתחום המחשבים עם ציטוט קצר מכל אחת מהן וקישור לסקירה באתר המקור (הנה, בלי פרסומות יותר מדי, גם ככה אתם כבר אמורים לדעת היכן אני מבלה, לא?).

1. סקירה: מדפסת משולבת אלחוטית, Brother MFC-490CW. בקצרה: “ה-MFC-490CW מתאימה בסופו של דבר למשרד קטן או לשימוש של עסק שפועל מהבית ורוצה לספק גם את צרכי שאר בני המשפחה, אבל רק אם אין ציפיות גבוהות מדי ממנה. תג המחיר סביר בהחלט, ולכן גם התמורה יחסית טובה”.

2. מבחן: השוואה בין חמשת הדפדפנים  המובילים בשוק. בקצרה: “כך שהמנצח הברור שלנו במבחן הקטן הזה הוא הספארי של אפל, והוא עושה זאת בחזית מבחני זמן האמת, כמו גם במבחן הג’אווה-סקריפט. כך שאם המבחן היחיד שלכם לדפדפן הוא מהירות עליית אתרים, הבחירה שלכם ברורה. מיקרוסופט אולי צדקה שמבחן ג’אווה-סקריפט הוא לא מבחן המהירות האולטימטיבי עבור דפדפן, אבל גם כך בשורה התחתונה מתברר שהדפדפן שלה לא ממש הכי מהיר מכולם”.

3. סקירה: נייד של דל Studio 1555. בקצרה: “למרות הבעיות המוזכרות לעיל, אם אתם רוצים מחשב מולטימדיה נייד הביתה, ומסך בגודל 15.6 אינץ’ מספיק לכם כדי לראות סרטים, אתם תיהנו מאוד מה-1555, אפילו אם אתם אוהבים לשחק במשחקים מתקדמים למדי”

4. סקירה: התקן NAS של QNAP. בקצרה: “ממשק המשתמש עבר שדרוג רציני לאחרונה, והוא גרפי וידידותי הרבה יותר למשתמש הקצה ההדיוט. עם זאת, יש צורך בידע מסוים בכדי לחבר את ה-NAS הזה לעולם. צריך בסופו של דבר לדעת לגשת לנתב כדי לבצע העברת יציאות כדי שניתן יהיה לגשת אליו מבחוץ, וצריך גם לדעת כיצד להגדיר משתמשים ואת זכויות השימוש שלה”.

אני אעדכן , כמובן, בכל הזדמנות באופן ספיצפי יותר

אף אחד לא יכול לומר עלי שאני תמים. טוב, לפחות ברוב המקרים. טוב, לפחות לא יותר מדי. כשהצטרפתי לאתר 1buy1 כדי להשתתף במכרזים שהם מציעים זה היה אחרי שקראתי טוב טוב את התקנון, שלא יהיו לי הפתעות. כמובן שלא הופתעתי לגלות בתקנון סעיפים כמו: “29. למען הסר ספק מובהר בזאת כי פרטי המפרט הטכני של המוצרים, תיאורם וכל מידע על המוצרים, לרבות מחיר המחירון ו/או המחיר הרשמי של המוצרים נמסרים על ידי הספקים. האתר אינו יכול לפקח על המידע ונכונותו, והאחריות למידע, טיבו ואמינותו מוטלת כולה כאמור על הספקים”.זה נהוג ומקובל לא רק אצלם, אלא כנראה בכל אתר מכירות ומכרזים, כמו גם סעיפים שמנסים להוריד מהחברה כל אחריות למה שהיא מציעה במכרזים שלה. למרות שאיני בטוח שהרבה מאוד מהסעיפים שמוצגים בתקנון יעמדו במבחן בית המשפט אם מישהו יחליט להגיע לשם בעקבות סיבה כזו או אחרת, קראתי את התקנון וחתמתי שאני מסכים לו. לא נראה לי שזה בעייתי במיוחד.

זו הסיבה שגם לא התרגשתי יותר מדי כשמצאתי את הסעיף “16. במידה ושעון המכרז הגיע לסיום הזמן אך מכסת ההצעות הדרושות לאותו מכרז לא התמלאה שעון המכרז יתן הארכת זמן נוספת לאותו מכרז בכדי שימלאו כל מספר ההצעות הדרוש לסיום המכרז, וזאת עד למועד אשר ייקבע על ידי האתר על פי שיקול דעתו הבלעדי על יסוד קריטריונים של גובה מחיר המוצר שבמכרז והצורך בתחלופה גבוהה של מוצרים באתר. לאחר פרק הזמן האמור יופסק המכרז”. סעיף זה בעצם אומר שמכרז יכול להתקיים עד אין סוף עד שהחברה תחליט שכבר ניתנו מספיק הצעות, או בעברית קלילה יותר, היא לא תפסיד אף פעם על המכרז אלא אם בא להיות ממש וולנטרית. היא קובעת לעצמה כמה היא רוצה להרוויח על המוצר - והרווח לכיס שלה מגיע כמובן מהמחיר שמשלמים המשתתפים עבור הגשת ההצעות בכדי לרכוש את המוצר (המוצרים עצמם מוצעים במחיר אפסי לעומת מחיריהם האמיתיים בשוק). ואתם יודעים מה, מקובל, הרי האתר לא נמצא ברשת בכדי להוות רק עיצוב גרפי - הוא מהווה מלכודת דבש לזבובים והפיתוי הוא באפשרות לרכוש מוצר באמת בזול תמורת עלות נמוכה במיוחד. אחד זוכה, כל השאר ממנים למעשה את המוצר ואפילו פי שתיים ממנו. כל עוד אתה מסכים, אחלה. הכל בסדר. ואני מודה שוב שהסכמתי.

אבל אני חושב שיש גבול. והטענה שלי, שוב, לא לאתר. קראתי את התקנון והסכמתי לו, אבל מבחינתי אני כבר לא שם. החלטתי להצטרף למכרז מסוים. ההצעה השלישית שנתתי נעמדה במקום הראשון ואז התחילה מסכת הארכות המוצר. מספר המציעים היה קטן מאוד יחסית, והסעיף לעיל הופעל בדיוק כמו שהבטיחה החברה. אחרי משהו כמו 36 הארכות (!!!!) מישהו אחר הציע הצעה טובה יותר משלי (אם אתם באמת מעוניינים לדעת איך זה עובד, תמצאו את התקנון המלא באתר). 36 הארכות? אולי אפילו לא יותר. עלות הגשת ההצעות כמובן ירדה אחרי חמש דקות מכרטיס הויזה שלי… הם ממש לא חיכו לראות מה יהיה עם המכרז.

זהו, נשברתי. זה הספיק לי. אני לא בנוי לזה כנראה. אני חושב שלמרות הסעיף לעיל חייבת להיות מגבלה למספר הפעמים בהם ניתן להאריך מכרז. אני מבטיח כאן חגיגית שאני לא אצטרף שוב ל-1buy1 או כל אתר מכרזים אחר שתהיה בו אפשרות לאתר האריך את המכרז עד קץ הדורות ואפילו לבטל אם לא תהיה פעילות במשך 72 שעות (מהתקנון) מבלי להחזיר את הכסף לאלו שכן השתתפו בו! אז 1buy1 לא הסתירו שום דבר, ואני יודע שהסכמתי לתקנון, אבל נכוויתי, שמתי אפילו מלח על הפצעים ואני לא מתכוון שלא ללמוד את השיעור שלי מהמקרה הזה.

המצחיק הוא שהפעם האחרונה בה רכשתי משהו באינטרנט הייתה לפני הרבה מאוד שנים, שש או שבע אם אני לא טועה, ולא משנה מהיכן, וגם אז חטפתי עצבים. שירות אספקת המוצר היה קטסטרופלי, הגבייה הייתה כפולה, וכל שיחת טלפון לא הובילה לכלום. האתר התנער מאחריות ללאספקת המוצר למרות שהוא למעשה זה שחייב אותי פעמיים. למזלי הייתה לי הברקה - שלחתי מייל עם הסיפור שלי לכל החברים וביקשתי מכל אחד מהם להעביר את הסיפור לחברים שלהם. אני לא יודע איזו שרשרת נוצרה תוך כמה שעות, אבל המכתב הועבר ועוד איך הועבר. לאחר מספר שעות התחלתי לקבל מיילים מהחברה שלא עניתי להם, ואז התקשר איזה סמנכ”ל ועוד באותו יום קיבלתי את המוצר ופיצוי כספי על עוגמת הנפש. הם עוד ביקשו ממני שאני אפיץ באותה דרך שאין לי טענות אליהם… הצחיקו אותי. אז נשבעתי שאני לא עושה יותר קניות באינטרנט. כשאני רוצה משהו אני ניגש לחנות. הפעם הורדתי את החרם, וטעיתי.

עכשיו אני מחרים בזכות 1buy1 את כל אתרי המכרזים עד שאני אתקל אולי באתר עם תקנון הוגן באמת ולא קטנוני, אכזרי ולדעתי גם לא הגיוני. ושוב, שלא יהיה ספק, 1buy1 לא מסתירים כלום. אני האדיוט.